לברוח או לחוות קושי?

״מה שנתנגד לו ימשיך בהתנגדותו״

״הפגישה שלנו עם החיים היא ברגע ההווה. אם אין לנו שלווה ושמחה עכשיו, מתי תהיה לנו? מחר? מחרתיים?״

בכתבה הקודמת הסתכלנו על עולם המיינדפולנס מלמעלה, הבנו שזה עולם שבו אין נכון או לא נכון. זה עולם שכולו בנוי מהתבוננות ומסקרנות. שלנו לתוך עצמנו, למה שקורה לנו בהווה, בכאן ועכשיו. ההגדרה המדויקת למיינדפולנס או למודעות קשובה היא ״הפנייה של תשומת הלב למה שקורה עכשיו, מתוך כוונה, ובאופן לא שיפוטי״ ואת זה אפשר לפתח באמצעות תרגול.

היום נדבר על מפגש עם קושי או חוויה פחות נעימה. הנטייה האנושית שלנו היא לברוח ממה שלא נעים ולחפש את מה שנעים. כמובן שזה טוב במובן מסוים, כולנו רוצים שיהיה לנו נעים וכך זה צריך להישאר. הבעייתיות פה היא הבריחה מן הקושי, המציאות מספרת לנו שנחווה קשיים. ומה קורה לנו כשיש בריחה או הימנעות?

תחילה נשפוט את עצמנו על מה שאנחנו חווים ונסתכל על החוויה או על הקושי בביקורתיות. אחת מהנטיות האנושיות החזקות ביותר היא להסתכל בביקורתיות על מה שאנו חווים או מרגישים. זה מוביל למחשבות של אשמה, לא נבין מה לא בסדר אצלנו, למה דברים לא קורים כמו שהם היו אמורים לקרות. רוב הסיכויים שזה יוביל אותנו לדפוסי חשיבה ישנים ולא מועילים.

לכן יש ערך בלחוות קושי, וכן ללמוד להישאר עם משהו שהוא פחות נעים. שוב, המטרה היא לא לסבול, אלא ללמוד לפתח מודעות למה שקורה כאן ועכשיו. אם זה קושי או אתגר אז לזהות את זה, במקום לשפוט אוטומטית ולברוח מזה, פשוט להבחין בזה ולאפשר לזה להיות. ואז מה יקרה?

נבין שמה שקורה כאן ועכשיו זה בסדר, בלי שננסה מיד לשנות את זה או לברוח או אפילו לרצות לתקן, קודם נביא מודעות, נבין שזה בסדר כי זה מה שקורה כרגע, ומשם יהיה לנו את החופש לבחור איך לפעול. כנראה שנרצה לבחור להגיע למקום הנעים, והיופי הוא שעשינו את זה עם מודעות ולא ממקום אוטומטי של שיפוטיות ובריחה.

אז בפעם הבאה שאתם חווים קושי או אתגר, תנסו להביא את המודעות שלכם ואפילו לתת לזה מקום. תגידו לעצמכם שזה מה שקורה עכשיו וזה בסדר. לא תנסו לברוח מזה מיד ובאופן אוטומטי, אלא מתוך מקום מודע תבחרו איך להמשיך. בכתבה הקודמת דיברנו על תרגול שנקרא ״סריקת גוף״ והוא מתאים גם כאן, כדיי ללמוד לזהות ולהסתכל על קושי. המיינד לוקח אותנו למסעות בעתיד או זכרונות מן העבר בעוד שהגוף תמיד נמצא בהווה.